רשלנות רפואית בניתוחי עיניים: מתי פגיעה בראייה היא עילה לתביעה?

מה נחשב לרשלנות רפואית וכיצד מוכיחים אותה?

ניתוחי עיניים, כדוגמת ניתוחי קטרקט, ניתוחי לייזר לתיקון ראייה (LASIK/PRK), ניתוחי גלאוקומה או ניתוחי רשתית, הם הליכים נפוצים ומתקדמים. עם זאת, כאשר הטיפול הרפואי סוטה מרמת הזהירות והמיומנות המצופה מרופא סביר, והסטייה הזו גורמת נזק למטופל – ייתכן שמדובר ברשלנות רפואית.

רשלנות בתחום זה עלולה להתרחש בכל אחד משלבי הטיפול: לפני הניתוח, במהלכו, או בתקופת ההחלמה והמעקב.

1. רשלנות רפואית בשלב טרום הניתוח (האבחון וההכנה)

רשלנות בשלב זה מתרחשת כאשר חסר מידע קריטי או שההערכה המקדימה הייתה לקויה, באופן שגרם לביצוע ניתוח שגוי או מיותר:

• אבחון לקוי או מאוחר: כשל באבחון מחלה קיימת (כגון גלאוקומה או מחלות רשתית) או אבחון שגוי של הליקוי הראייתי, מה שמוביל לבחירת הליך כירורגי לא מתאים.
• אי-התאמת המטופל לניתוח: אי-ביצוע בדיקות מקיפות הנדרשות (כגון מיפוי קרנית), או התעלמות מממצאים המעידים כי המטופל אינו כשיר לעבור את הניתוח (למשל, קרנית דקה מדי בניתוח לייזר).
• פגיעה ב"הסכמה מדעת": אי-מסירת מידע מלא, מפורט ומובן למטופל על:
  • הסיכונים והסיבוכים האפשריים (במיוחד בניתוחים אלקטיביים כמו הסרת משקפיים).
  • קיומן של חלופות טיפוליות אחרות.
  • השלכות אי-ביצוע הניתוח.

2. רשלנות רפואית במהלך הניתוח עצמו (הביצוע הטכני)

טעויות טכניות או חריגה מסטנדרט הפעולה בזמן הניתוח עלולות לגרום לנזק ישיר:

• טעות בניתוח:
  • ניתוח בעין הלא נכונה (במקרים חמורים).
  • פגיעה במבני העין: גרימת קרע בקופסית העדשה (בניתוח קטרקט), פגיעה בעצב הראייה, או פגיעה בשרירי העין.
  • שימוש שגוי בציוד: שימוש לא נכון במכשור לייזר או כירורגי, או שימוש בציוד פגום או לא סטרילי.
• השתלת עדשה שגויה (בניתוח קטרקט): טעות בחישוב העדשה המלאכותית להשתלה, המובילה לתוצאה ראייתית גרועה או לא תואמת לציפיות.
• זיהום: כשל בשמירה על סטריליות והיגיינה המוביל להתפתחות זיהום קשה בתוך העין (אנדופתלמיטיס), סיבוך שיכול לגרום לאובדן ראייה מהיר.
• התנהלות בלתי סבירה: חוסר תגובה מהיר ומקצועי למצב חירום או סיבוך מתפתח במהלך הניתוח.

3. רשלנות רפואית בשלב לאחר הניתוח (המעקב וההחלמה)

הרשלנות יכולה להתרחש גם לאחר שהמטופל עזב את חדר הניתוח, בשלב הקריטי של ההחלמה:

• מעקב רפואי רשלני: אי-ביצוע מעקב ראוי אחר מצבו של המנותח, בעיקר בימים ובשבועות הראשונים שלאחר הניתוח.
• התעלמות מסימני אזהרה: התעלמות מתלונות המטופל על כאב חזק, ירידה בראייה, אדמומיות או הפרשות (סימנים העלולים להעיד על זיהום או סיבוך קשה).
• אי-אבחון וטיפול מאוחר בסיבוכים: כשל באבחון וטיפול מיידי בסיבוכים כגון זיהום, גלאוקומה משנית (עליית לחץ תוך-עיני), או היפרדות רשתית שהופיעו בעקבות הניתוח.
• הנחיות שחרור לקויות: מתן הנחיות לא ברורות או לא מלאות למטופל לגבי תרופות, הגבלות והצורך במעקב דחוף.

חשוב לזכור: לא כל תוצאה לא מוצלחת של ניתוח נחשבת לרשלנות רפואית. כדי להוכיח רשלנות, יש להראות כי הרופא סטה מסטנדרט הטיפול המקובל, וכי קיים קשר סיבתי ישיר בין סטייה זו לבין הנזק שנגרם למטופל.

אם חוויתם נזק בראייה כתוצאה מניתוח עיניים, מומלץ לפנות לעורך דין רשלנות רפואית מומלץ, בליווי חוות דעת של רופא מומחה בתחום, על מנת לבחון את נסיבות המקרה והאם קיימת עילת תביעה לפיצוי.