תאונות עבודה

תאונת עבודה היא תאונה שאירעה תוך כדי ועקב העבודה (כולל בדרך לעבודה וממנה). ביטוח זה נועד לסייע למבוטחים שנפגעו בעבודה ולפצות אותם על אובדן ההכנסה בתקופה שלאחר הפגיעה, שבה נעשו בלתי כשירים לעבוד.

תביעה מול ביטוח לאומי ומול המעסיק

לפי חוק הביטוח הלאומי, כדי שתאונה הנגרמת לעובד (שכיר, אבל גם עצמאי) תוכר כתאונת עבודה חייבים להתמלא שני תנאים: ראשית, התאונה חייבת להתרחש תוך כדי העבודה, ושנית היא חייבת להתרחש עקב העבודה.

במקרה של תאונת עבודה קיימים שלושה מסלולי תביעה:

1. הגשת תביעה בפני המוסד לביטוח לאומי – הפיצוי הראשוני שיכול להינתן מהביטוח הלאומי הוא דמי פגיעה. במסגרת תביעה זו אין כל חשיבות לסוגיית האשם בתאונה. מדובר בתשלום על הפסד של עד 90 ימי עבודה לאחר התאונה. הפיצוי ישולם על בסיס של 75% משכרו של העובד. ניתן להגיש תביעה זו תוך שנה אחת ממועד קרות התאונה. תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ניתן להגיש רק לאחר שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה ועד 48 חודשים מיום התאונה. העובד יזומן לוועדה רפואית שתקבע אם יש לו נכות זמנית, קבועה או זמנית וקבועה (כלומר, יקבעו לו אחוזי נכות זמניים לתקופה מסוימת, ולאחר מכן אחוזי נכות קבועים). במידה שתיקבע לעובד נכות קבועה בשיעור של פחות מ-20% ישולם לו מענק נכות, שהינו סכום חד פעמי. במידה שסכום הפיצוי יעלה על 20%, תשולם לו קצבה חודשית קבועה.
2. הגשת תביעה כנגד המעסיק – זאת במידה ותאונת העבודה אירעה עקב התרשלותו של המעסיק. תביעה זו דומה לכל תבעת נזיקין ויש להוכיח את עניין האשם/רשלנות המעביד אשר גרמה לנזקי העובד. במידה והמעסיק מבוטח בפוליסת ביטוח מסוג חבות מעבידים היא שתשלם את מלוא הפיצוי לעובד. ניתן להגיש תביעה זו תוך 7 שנים ממועד קרות התאונה ולאחר תקופה זאת חלה התיישנות.
3. הגשת תביעה במסגרת פוליסת תאונות אישיות – עובדים רבים מבוטחים באופן פרטי במסגרת פוליסת תאונות אישיות, פוליסת נכות ופוליסת אובדן כושר עבודה, וכן פוליסה קבוצתית מטעם הארגון. מכאן, כאשר עובד נפגע במהלך העבודה הוא זכאי גם להגיש תביעה גם מכח הפוליסות הפרטיות שברשותו, בנוסף לתביעה המוגשת למוסד לביטוח לאומי ו/או כנגד המעסיק. ניתן להגיש תביעה זו תוך 3 שנים ממועד קרות התאונה.